התורה משווה את האדם לעץ - שורשים, ענפים, עלים. עץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש), כדי להתקיים. בני אדם זקוקים לאותם ארבעת היסודות. במאמר זה נבחן אותם, בזה אחר זה
אדמה
את שתיל העץ נוטעים בצורה יציבה באדמה, האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים. הדבר נכון גם לגבי בני האדם. האדם יכול להיראות כמצליחן כלפי חוץ אך אם שורשיו דלים, החיים מזמנים לו אתגרים שהוא אינו מסוגל להתמודד איתם.
אך אם אדם, ללא קשר לעושרו ולמעמדו מחובר לשורשיו, שום גורם חיצוני לא יזיזו ממקומו.
בעולם עמוס גישות שליליות, אנו זקוקים לביטחון, בני אדם זקוקים לבסיס יציב שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם.
מים
מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ וימות. ללא מים, אדם מתייבש ומאבד כיוון.
אוויר
עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים, האוויר מכיל חמצן שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה (הרכבה). באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות. כוחנו הרוחני מגיע בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה
אנו משתמשים בחושי הטעם, המישוש והראיה כדי לקלוט חומר גשמי (אפילו "שמיעה" כרוכה בקליטת גלי קול). אך חוש הריח, הוא הרוחני ביותר מבין כל החושים, הוא זה שקשור לחומר פחות מכולם.
אש
עץ זקוק גם לאש – אור שמש – כדי להתקיים. אנרגיית האור הנקלטת, מפעילה את תהליך הפוטוסינתזה, תגובה כימית החיונית לצמיחת העץ.
בני אדם גם הם זקוקים לאש – לחום, על מנת להתקיים. אנשים קולטים אנרגיה מחברים, עמיתים, בני משפחה, שכנים ושותפים והופכים אותה לזהות ולפעולות.
ט"ו בשבט הוא היום בו אנו מציינים את תחילת היווצרות הפרי, על אף שעוד לא רואים את הפרי. מהות החג הוא שנבין מהם הדברים המעכבים אותנו, מה חסר תזוזה בחיים שלנו, האם אנחנו מצליחים לראות את הצמיחה מעבר, האם אנחנו משתמשים בארבעת היסודות לצמיחה?
האם אנו מקבלים את המזון והמרחב הרוחני להם אנו זקוקים על מנת לצמוח? האם עצרנו לבדוק אם בדומה לעץ שעמוס בפירות והוא יודע להפיל אותם על הקרקע, האם העץ שלנו, עץ חיינו עמוס? עמוס וסוחב על עצמו יותר מדי?
האם אנו יודעים לעצור, לצפות על עצמנו ולדעת שהענקנו לעצמנו את האפשרות לצמוח? האם אנחנו בקבלה? בקבלה של עצמנו? אפשרו את זה לעצמכם.
עד שלא ננקה מתוכנו את העצבות לא נוכל לצמוח
ב-21.1 אנחנו נכנסים לחודש שבט, הוא חודש הצמיחה הנפלאה. שבט: ש-שמחה, ב-ברכה, ט -טוהר כמו שאדמה עצובה איננה יכולה לקלוט לתוכה שפע, כך גם אנחנו. איננו יכולים להכניס שבט לחיינו כל זמן שאנו עצובים. נקו את העצבות מתוככם, אפשרו לעצמכם לחיות בשבט. רק להוסיף שבשבט טומנים את זרעי השמחה ובעצם בפורים אדר פורצים בשמחה גדולה בהמשך לשבט. חודש מלא שמחה ברכה טוהר לך ולאהובייך.